חשבתם לייבא סחורה לארץ ולמכור אותה בכמויות? נתקלתם במהלך טיול בחו״ל או סתם ברפרוף באינטרנט במוצר שהתלהבתם ממנו כל כך וחשבתם איך לייבא אותו אל ארץ הקודש? מאמר בשבילכם:
מה זה יבוא?
יבוא סחורות זוהי הפעולה של הכנסת מוצר פיזי לארץ ממדינה אחרת דרך היבשה, האוויר או הים.
בעשור האחרון שוק הייבוא של סחורות מחו״ל לארץ צובר תאוצה רבה ומפנה את תשומת הלב של יזמים ואנשי עסקים רבים להשקעה בסחורות. אחת הסיבות המרכזיות היא שבשונה אולי ממה שחשבתם – בתי המשפט בארץ נוטים יותר ויותר לדרבן ולעזור למייבאים להכניס סחורות חדשות לארץ כדי לעודד את התחרות במשק והוזלת המחירים, האצת העושר הלאומי והגדלת ההיצע. כמובן שההמלצה היא לבחון אם בכלל כדאי וכלכלי לכם לנסות להתחרות בחברות גדולות ובייבואנים הנוכחיים הפועלים בשוק, וכאן שיקול הדעת שלכם מגיע לידי ביטוי – ככל שתכירו את המוצר שברצונכם לייבא, את היתרונות והחסרונות שלו, קהל היעד הרלוונטי שלו ופלטפורמות נכונות לשיווקו, כך תטיבו עם עצמכם.
היבוא לישראל הוא חוקי ובפרט יבוא-מקביל. לפי תקנון משרד התעשיה והכלכלה כל אדם יכול לייבא סחורות לארץ. חלק מהמוצרים מחייבים אישור יבואן או רשיון יבוא, זאת במטרה לפקח על איכות המוצרים ולשמור על בריאות ובטיחות הציבור. תעודת מייבא רשמי מחייבת תעודה המונפקת דרך משרד הכלכלה והתעשייה, מול רשויות המע״מ והמכס. בהתאם להסכמי הסחר החופשי של מדינת ישראל, תשלום על המכס יהיה תלוי במדינה שממנה המוצר נשלח ובהתאם למוצר עצמו. כמובן שלצורך שיקולים כלכליים אלו מומלץ להתייעץ עם גורם מקצועי שמתעסק בתחום.
לכן, כשאתם חושבים על יבוא מוצר מסויים יש להיכנס לאתר של משרד הכלכלה והתעשייה ולבדוק לעומק את המוצר שאותו ברצונכם לייבא בהיבט החוקי. ישנה רשימת מוצרים שאסור לייבא לארץ בשום פנים, ויש מוצרים המותרים רק באישורים רגולטוריים של משרדי הממשלה, כך למשל ייבוא תרופות, מוצרי קוסמטיקה ומזון יצטרכו לקבל את אישור משרד הבריאות. מוצרי חשמל ואלקטרוניקה יצטרכו עמידה בתקן של מכון התקנים הישראלי. ציוד תקשורת יחוייב אישור של משרד התקשורת ועוד.
על אחריות המייבא לוודא את תקנות המוצר שאותו הוא מתכוון לייבא.
במידה והמוצר שאותו אתם מתכוונים לייבא מצריך הליכים בירוקרטיים (רגולטוריים או שלא) מצידכם – הקדימו וטפלו בתהליכים אלו ובדקו שכל הדרישות והתקנים מתקיימים (לכל מוצר יש קוד מוצר ופירוט באתר משרד הכלכלה על הדרך שבה מעבירים אותו).
במקביל כמובן שתצטרכו להכיר את מצב השוק והתחרותיות שיש למוצר בארץ, לדעת מי קהל היעד, מול אילו חברות וייבואנים בארץ אתם מתמודדים, איך הם מוכרים את המוצר שלהם ועוד.
חשוב מאוד להכיר את היתרונות והחסרונות שיש במוצר שברצונכם לייבא, אך יותר חשוב הוא לדעת מיהו הספק שמולו אתם הולכים להתנהל.
המשאב היקר ביותר בתחילת תהליך הייבוא הוא הזמן. יש צורך להכיר את אופי המוצר. דרך טובה לקבל מידע נוסף על המוצר שברצונכם לייבא – היא הספק העתידי שתבחרו.
ישנם מספרים דרכים לאתר ספק איכותי, והגישה שלנו אומרת שתמיד טוב שמישהו שאתם מכירים יגשר ביניכם לבין הספק הסופי, ואם אין לכם קשר כזה אז כמובן שאפשר לאתר ספקים גם דרך מנועי החיפוש או מול חברות סחר המקשרות בין ספקים לייבואנים ברחבי העולם (לדוגמת לשכת המסחר בישראל), אך צריך לדעת מול מי אתם עובדים בצורה מקיפה, גם אם זה ידרוש עוד זמן וגם פגישה פנים מול פנים עם הספק זו דרך מצויינת להיכרות.
רק לאחר שסיימתם עם שלבים אלו אתם עוברים לשלב הבא שבו אתם ניצבים מול שאלה מכרעת:
האם אתם רוצים להיות סוכנים או מפיצים של המוצר?
ההבדל ביניהם הוא משמעותי מכיוון שההבדל הוא על סוג החוזה שבו תחתמו אל מול הספק מחו״ל – חוזה סוכנות (המעוגן בחוק הישראלי) או הסכם הפצה.
הסוכן מתפקד בתור השליח של היצרן. הוא דואג להעביר את הסחורה של היצרן מארץ המוצא ישירות לידי הלקוח הסופי. הסוכן לא שומר על הסחורה פיזית בביתו ולא משלם עליה מראש, אלא הוא מעין מתווך ומקבל תשלום של עמלה מתוך כמות מכירותיו.
מפיץ רוכש את הסחורה והוא דואג להפיץ ולמכור אותה בתחום הטריטוריאלית שבה ניתנת לו הזכות להפיצה. בעקבות כך האחריות שהוא נוטל היא גדולה יותר וההוצאה הכספית גם כן.
ההבדל העיקרי ביניהם הוא שמול הסוכן יש המון חוקים והגנות בחוק, לעומת מפיץ, שבהגדרה זו החוזה שחתמו הצדדים ביניהם הוא זה שיקבע את החוקים, המגבלות וההיתרים שמותר להם לבצע ביניהם.
מטרת המאמר היא איננה לגרום לכם לוותר על רעיון הייבוא, אדרבה, יזמים רבים החלו את דרכם בפעילות זו ומשם הדרך אל הכסף הגדול הייתה קצרה.
טוטאלי ליווי עסקי.
